הבוקר פרצנו דרך בעולם הפסיכולוגיה כשטל ערכה את טיפול הסקייפ הראשון לאחת המטופלות שלה. הוא הסתיים אמנם לאחר 10 דקות עקב ניתוק האינטרנט. עדיין פריצת דרך.
פריצת דרך נוספת נעשה בתחום הקולינרי כשבבוקר הלכנו וקנינו מכל טוב מתוקי המאפייה השכונתית. קנינו הרבה קרואסונים (כמובן שבלי שוקולד, כי אין להם), עוגיות למיניהן ושאר מינים, כל זאת בתוספת קפה משובח עשה לנו בוקר טוב.
יצאנו לדרך לאל-צ'אלטן. כ- 250 ק"מ נסיעה בכביש טוב יחסית שעברה די טוב. הבעיה החלה כשהגענו.... פשוט לא היה מקום לישון בו... עברנו הוסטל אחר הוסטל ולא היה איפה לישון (או שהיה מאד יקר). עברנו בערך בכל רחובות העיירה (סה"כ כחמישה רחובות) ולא מצאנו איפה לישון. עד שהגיענו לעוד אחת מהאכסניות, שם מצאנו דורמיטורי של 6 מיטות בחמישים פזוס למיטה. לקחנו ארבע מיטות. מכיוון שהחדר לא מי יודע מה (למרות המקלחת הצמודה, שגם היא די מעאפנה) החלטנו להישאר בו כמה שפחות ויצאנו לטיולון למפל הקרוב. מאד נחמד. איתמר עוד הרחיק לכת, חלץ נעליו, והתקדם לגדה השנייה שמביאה אותו בסוף הדרך אל מתחת למפל. שאר בני השבט נשארו לזרוק אבנים על המים או שנתקעו בחצי הדרך. התמונות, לכשיועלו, יעידו מי זה מי....
חזרנו לחדר במלון כשאני נכנס ומגלה ששתי המיטות האחרות בחדר הושכרו אבל הדיירים אינם. אני מתיישב על המיטה שלנו ואז יצאה לי מהמקלחת ג'ינג'ית חתיכה כשרק מגבת לגופה...... מיד אחריה נכנסו בדלת החדר גם אישתי ושלושת ילדיי..... עשינו היכרות קצרה ויצאתי החוצה לאפשר למירב להתלבש....אני בטוח שאם הייתי לבד כבר.....
בקיצור, גם בהוסטל הזה יש ישראלים נחמדים (ונחמדות). היכרנו את כולם, גנבנו להם כמה שניצלים שהם הכינו לצהריים מאוחרות ושיחקנו טאקי יחדיו. איתמר (שוב) מאד התלהב מזה שיש לו עם מי לדבר (שאיננו ממשפחתו הקרובה) ונשאר איתם לראות טלביזיה, להעביר חוויות על החיים ולשחק ב- PSP.
בארוחת הערב אכלנו סופסוף סטייק ראוי לישמו. 420 גרם מצויינים. הללוייה !
הרגע סיימנו להתארגן לטרק מחר. נתחיל ללכת מוקדם ונראה עד לאן נגיע. חבל רק שצפוי להיות מעונן.... נעדכן.
צילמת את מירב? שלח תמונה ונראה איך השתנה הטעם שלך.
השבמחקהגוגל הזה זוכר את הנכנס האחרון ותמיד יוצא מאור.
אברהם
חברים יקרים, כמה דוא"לים צריך לשלוח לכם על מנת שתתייחסו לתוכן?עניין הדואר וסובארו.
השבמחקאברהם