היום התחיל אצלנו בשעה 24:30 לקול חבטה אדירה. לא, זה לא פינגווין שנגח לנו בחלון... לא, זה לא צ'יליאני שהתבלבל בחדר.... זה איתמר צונח 2.5 מטר מהמיטת קומותיים, וממשיך לישון. טל ואני מיד הזדעקנו, וכן, אפילו כאב לו, אבל מיד שהשכבנו אותו על המיטה שלי הוא חזר לישון. בבוקר הוא אפילו לא הבין איך הגיע לשם.
המשך היום היה מוצלח יותר, הרבה יותר. אחרי ארוחת בוקר מאולתרת בחדר (אף אחד ממעדני החלב שהבנו לא טעים) יצאנו למסע לקרחון גריי. המסלול המלא הוא עד לבסיס סמוך לקרחון ואורך 11 ק"מ לכל כיוון. אנחנו החלטנו ללכת בו כשישה ק"מ עד לנקודת תצפית. אין ספק שההליכה היום היתה קשה יותר. מלבד העובדה שזהו יום שני למסע רגלי, גם חלק ניכר מהמסלול היה בעלייה ונגד רוח חזקה. הלכנו בקצב איטי יותר ועשינו יותר הפסקות. המסלול, כצפוי היה מדהים. הוא עובר ליד אגמים יפים, רואים בדרך קרחונים קטנים שככל הנראה ניתקו מהקרחון הגדול ובכלל תוואי ההליכה היה מרתק יותר. אחרי כשלוש שעות הגענו. רק כמאה מטר לפני התצפית מתחילים לראות אותו, כולנו השמענו צווחות שמחה. ההיתפאלות הגיעה אחר-כך כששיפרנו עמדות וצפינו לו בלבן של העיניים.... בגלל הרוח היה קשה לעמוד זמן רב בתצפית, אז נכנסנו לשוחה קרובה ושם התמקמנו, משם יצאנו לסיורים חפוזים. כך עד שסיימנו איזה שתי חבילות קרקר טעים, ארזנו את החפצים ויצאנו כולנו לצילום משפחתי. את הדרת חזרה עשינו הרבה יותר מהר, לפחות את החצי הראשון – עשינו אותו בלי הפסקה ואז התיישבנו לנוח. הוצאנו את איתן מהמנשא... ולא החזרנו אותו לשם עד סוף המסלול. כן !!!! הוא החליט ללכת קצת לבד, וה"קצת" הזה נמשך ונמשך עד שהקטן הזה גמע את כל שלושת הקילומטרים עד למלון, ועוד בדרך היה לו כוח לשיר ולעשות "סוסי". הוא היה מדהים. האמת, כל הילדים היו מדהימים – איתמר סחב על הגב תיק כבד עם כל האוכל שלנו, והוא ועפרי בכלל נטשו אותנו כשני ק"מ מהסוף והלכו לבד, ומהר, למלון. שוב אחרי מקלחת קטנה טחנו כל פירור משלוש ארוחות הערב שקנינו פה ולא השארנו שום דבר בצלחת, למעט המוס ריבת חלב המגעיל. אולי עד סוף הטיול נלמד לאהוב את זה.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה