ליום השני בפוקון תכננו לעשות משהו כל המשפחה יחד. אין כאן הרבה פעילויות שגם ילד בן שנתיים וחצי יכול לעשות, אחרי הכל העסק כאן מתבסס על מטיילים מכל העולם ובתקופה זאת של השנה גם על צעירים צ'יליאנים שמגיעים. האופציה היחידה שלנו היתה טיול סוסים- אנחנו הרי ידועים כמשפחה חובבת סוסים – עפרי היתה בקייטנת סוסים בקיץ האחרון, איתן כל הזמן שר רוץ בן סוסי, וקלמי (דוד שלי שיש לו סוסים) הבטיח לאיתמר טיול סוסים עוד כשאיתמר היה בן שבע....
נפגשנו בבוקר בסוכנות של גידעון ונסענו לפגוש הסוסים. איתן כל הזמן רצה סוס לבן, אבל מה לעשות שאחד כזה לא היה בחבורה, ולכן קיבלנו (הוא ואני על אותו סוס) את הסוס הכי בז' שהיה וזרמנו עם ההגדרה שלו כלבן. המסלול הוא של כשלוש שעות בהליכה ומדי פעם טרוט (ריצה קלה) עד למפל הנסתר וחזרה. כולם היו די מבסוטים מהטיול. יכולותיה של עפרי ניכרו בהחלט ושביעות רצונו של איתן היתה ברורה מהחיוך שלא ירד לו מהפה (והדיבור הבלתי פוסק). כמובן שחלק ניכר מהטיול לווה בשירת רוץ בן סוסי... איתן כל כך אהב את הסוסה שלנו שהחלטנו לקרוא לה "מעייני" על שם חברתו הטובה של איתן מהגן. הגענו למפל (לא משהו רציני, רק מאה ומשהו מטר) השתכשכנו קלות וחזרנו חזרה. היה מאד נחמד. הפרידה של איתן ממעייני היתה קשה.
חזרנו לבקתה שלנו, אכלנו קלות ויצאנו למעיינות החמים (הרי אסור לבזבז את הזמן בפוקון בחוסר מעש). לא ברור עדיין כמה טבעיים המים במעיינות החמים, אבל בת'כלס מדובר בשלוש ברכות בדרגות חום שונות. שעה וחצי הספיק לנו. חזרנו מהר לעיר לאסוף את דני (סוף סוף). כמובן שהיתה התרגשות גדולה.
היום בבוקר הקפצתי את דני לסוכנות כדי שיטפס על הוויאריקה ואנחנו המשכנו לחוף הים (האגם). המטרה היתה לשכור איזה סירת פדלים או קייקים. איתמר חפר לנו בנושא בלי סוף בשבוע האחרון. בסוף שכרנו קייק לשלושה (עפרי, איתן ואני) ואחד בודד לאיתמר. קרענו את הידיים בחתירה ובתחרויות אחד עם השני (כמובן). אנחנו התייאשנו אחרי כארבעים דקות ואיתמר התותח המשיך עוד חצי שעה לבדו. חזרנו לבקתה לאכול קצת וללמוד. צריך להתקדם הרבה כדי לעמוד בקצב של הכיתה. בינתיים טל בבודי רפטינג ודני בדרכו למטה מהוויאריקה. איתן כבר מקולח ועפרי הבאה בתור.... לא פשוט להיות אב חד-הורי בפוקון.....
מי זה עם הזקן ורוכב עם איתן? זקן לא הולך טוב עם קרחת.
השבמחקאברהם