את הטורס דל-פיינה עזבנו אחרי עוד סיבוב ברכב. הרגשנו שלא באמת מיצינו את הפארק הנפלא הזה, אז החלטנו לעשות בו סיבוב בג'יפ שלנו. עוד עשינו טיולון קצרצר ל-"מפל הגדול" הידוע יותר בשמו "Salta Grande". כמות המים שזורמת בו היא אדירה וכמובן שאיתן נהנה לזרוק עליו אבנים (כמו שהוא עושה בכל שלולית עלובה שאנחנו עוברים בה). יצאנו מהפארק ושמנו פעמינו לכיוון פוארטו נטאלס, שם מצאנו לינה באכסניה Soljmar שהיא לא הכי מהודרת אבל מאד חמימה. מה עוד שחלק מהתפריט מתורגם בה לעברית וזה איפשר לנו להזמין את כל החלק המתורגם – שניצל וצ'יפס. שלוש מנות שניצל-צ'יפס, וכמובן קולה !!! אחרי שאכלנו כמו חזירים התארגנו בחדר והפעלנו את המחשב כאילו היינו בני עשרה מורעלים. אז העלינו את העידכונים האחרונים והתמונות שהצטברו. בערב עשינו טיול בעיירה שהיא מאד נחמדה, ישבנו לאכול גלידה (אמריקאית, כי לא רצינו להיסתכן עם הטעמים המקומיים שבוודאי היו כולם וריאציה כלשהי של ריבת חלב...), שוקו וקפה. העיירה די מגניבה, יש בה הרבה אנשים ברחוב בערב, חנויות כפריות חמודות לצד חנויות מטיילים (זה המקום העיקרי לשכירת ציוד מקצועי לטיולים בטורס). חזרנו לאכסניה והתיידדנו עם האורחים הנוספים – שני בנים ישראלים אחרי תואר ראשון שמטיילים כבר כמה חודשים וזוג אמריקאי (יהודי) שמטייל סביב העולם כבר שנה !!! היה מאד נחמד לקשקש איתם ולהחליף חוויות מסע. איתמר מאד נהנה מהאינטראקציה ומהיכולת לדבר קצת אנגלית. הוא היה תותח. הלכנו לישון מבסוטים אחרי שכל אחד השלים כמה שעות על המחשב. זה גם היה היום שבו חנכנו את הסקייפ לראשונה, בהתחלה בשיחת ועידה עם דדי, חגית ואברהם (ככה זה במשפחת גומא, הכל בא בכמויות), ואחר כך בשיח חרשים עם ההורים של טל (פשוט כי אין להם מיקרופון ו/או מצלמה).
אין הרבה מה לספר על ארוחות הבוקר כאן, הן די דומות ומורכבות מלחם, חמאה וריבה. זהו. אנחנו מתגברים אותן בקצת גבינות, קורנפלקסים ושוקו. עדיין לא מציאה גדולה אבל משביע לכמה שעות (בעיקר בהתחשב בעובדה שאנחנו מכוונים לארוחה אחת עיקרית ביום לקראת אחה"צ). האתגר הגדול שלנו כאן זה למצוא שוקולד למריחה – פשוט אין. לא קיים. דני קלמר – אם אתה קורא שורות אלה נודה לך מאד אם תביא איתך שוקולד נוטלה כשתבוא לבקר אותנו. תודה מראש.
בקיצר, אכלנו בוקר מה שהיה ונטשנו לכיוון ארגנטינה, לנסיעה של 350 ק"מ לאל-קלאפטה, אשר בסמוך אליה (עוד כ- 80 ק"מ) נמצא הקרחון המפורסם פריטו-מורינו. המעבר לארגנטינה היה מורכב משהו, כי לא היו לנו את כל המסמכים (עד היום אין לי מושג מה הם צריכים להיות) ויש הרבה תחנות לעבור עד שאתה נוסע בביטחה בצד הארגנטינאי. מה עוד שאין לנו מפות טובות של ארגנטינה (בצ'ילה יש לנו את ה- GPS שמאוד עוזר) אז קצת התברברנו עד שעלינו על דרך המלך לאל-קלאפטה. הגענו בשעות הצהריים ואז החל מירוץ – היינו צריכים לברר אם אנחנו רוצים לקחת שיט לקרחונים (כן), למצוא מקום לישון, לקנות בסופר, לאכול, ולנסוע לראות את פוריטו-מורינו. הצלחנו לא רע. בהסכמת הילדים דחינו את הארוחה עד לערב ונסענו לראות את הקרחון – אין ספק שזהו אחד האטרקציות המדהימות בטיול – קרחון ענק, קיר רחב (כשני קילומטר) וגבוה (40-60 מטר מעל המים ועוד כ-160 מטר עומק מתחת למים) ולבן (כמו שקרח צפוף צריך להיות) שמשתרע על פני מאות מטרים. מראה מדהים לאנשי מדבר שכמונו. הארגנטינאים גם אירגנו את הפארק ככה שיהיו שבילים ועמדות תצפית בלי סוף, האטרקציה האמיתית של הפריטו-מורנו הוא שהוא מתנפץ. תריצו גוגל או יו-טיוב ותגלו סרטים רבים של חלקים ממנו נופלים בקול רעש אדיר אל תוך המים. מחזה אדיר. לצערינו לא אצלנו. למרות שעמדנו שם מעל חצי שעה, בכל מיני נקודות, מתפללים, מתחננים, מאיימים, מבקשים, צועקים, מה שלא תרצו... אבל פריטו בשלו. לא מוכן להשיל אפילו קוביית קרח אחת. הכח הרבה שקיבלנו היו רעשי בקיעה של הקרחון, אבל בלי נפילות משמעותיות. אז צילמנו אותו מכל זווית אפשרית, צילמנו שעות של וידאו שבו לא רואים אפילו תזוזה אחת של פריטו, והלכנו. היה כבר שבע בערב כשהתיישבנו לאכול. הפעם היה מוצלח יותר (אולי כי היה תפריט באנגלית ואולי כי אנחנו בארגנטינה ולא בצ'ילה). הפיצה היא פיצה והספגטי בולונז הוא בולונז אמיתי (אללה איטליה). משם לסופר ולאכסנייה. האכסנייה (משהו מוצ'ילרים) היא סיפור נחמד כי כל הצוות שמפעיל אותה מדבר עברית (או כי הם ישראלים או כי הם ארגנטיניים ששוהים יותר מדי זמן במחיצת ישראלים). היה נחמד. מה עוד שבפעם הראשונה היתה לנו מיטה זוגית (תפסיקו עם החלומות – גם טל חולה וגם איתן ישן בינינו).
בבוקר קמנו מוקדם מאד ונסענו לנמל הקרוב לעלות על הפלגת קרחונים. זו הפלגה שאורכת כמעט 10 שעות ועושה סיבוב בין שלושה קרחונים עיקריים. אלה מכם ששמעו על קרחון אופסלה יתאכזבו לשמוע (אנחנו התאכזבנו) שאי אפשר להגיע אליו כי בשנתיים האחרונות הדרך אליו חסומה בשברי קרחונים שהתנתקו ממנו (לראות את גושי הקרחונים הענקיים האלה צפים במים זה מאד יפה לכשעצמו, אבל אנחנו קיווינו לדבר האמיתי). בכל מקרה, ראינו המון קרחונים – גדולים, קטנים, לבנים וכחולים. מאד מאד מאד מאד יפה. רק בעיה אחת – השארנו את המצלמות שלנו באוטו (אשמתי) ולכן התמונות יהיו באיכות המצלמה של הסלולרי שלי.... לא משהו.
עכשיו אנחנו כבר בהפלגה בדרך חזרה, לא לפני שנעבור עוד פעם אחת ליד גולת הכותרת – הפריטו מורינו. הפעם בסירה. אולי הפעם הפריטו יועיל בטובו לזרוק לנו איזה עצם (או קרח, עדיף). לצערי לא יהיו לנו אותם אמצעים משוכללים לצלם את זה....
הערב אנחנו עוד מתכננים להמשיך צפונה לעיירה אל-צ'אלטן שלידה נמצא הטרק המפורסם הפ'יץ'-רוי. כנראה שזאת התוכנית למחר בהנחה שכולם יהיו בריאים ורעננים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה