פינגווינים בכל מקום

היום הראשון של המסע (החלק התכלסי) התחיל בארוחת בוקר דלוחה שכללה בעיקר לחם וחמאה. מיד הבנו שנצטרך לתגבר את המזון כאן ודפקנו קניות של סופ"ש בסופר המקומי.
אחרי סיבובים בין tourist information וחברות נסיעה הזמנו את הטיול לאי הפינגווינים שמתוכנן לצאת בשעה 17:00 (צריך לזכור שהשמש שוקעת כאן בערך בחצות). אז שמנו פעמינו למסעדה המקומית הראשונה שלנו. ההתמודדות עם התפריט והמלצרית שאין להם אפילו מילה אחת באנגלית הסתיימה בארוחה חצי אכולה. מזל שהקולה היא אותה קולה. אבל אנחנו לומדים ובטוחים שבפעם הבאה נצליח יותר בהזמנה שלנו.
כדי להגיע לאי הפינגווינים צריך לשוט שעתיים לכל כיוון במעבורת ישנה. האמת שזה היה יותר טוב ממה שזה נשמע. הילדים שיחקו, כתבו וראו סרטים. ואני ניקרתי (כרגיל). איתן החליט לקרוא להם "פינ-פינים", ובדרך התעניין אם נראה גם דולפינים.
כשמגיעים לאי זה נשמע בהתחלה כמו בסרט הציפורים של היצ'קוק - הפינגווינים (ויש מאות אלפים כאלה) צווחים בקולי קולות (כנראה כי קר להם). על האי יש מסלול מאד מסודר שאורך כשעה ובו מטיילים עד למגדלור וחזרה. על האי יש מאות אלפי פינגווינים, בערך בגובה מטר, בתנוחות שונות, חלקם בתוך בורות שחפרו, חלקם באמצע הניקיון היוני, וחלקם באמצע ההזדווגות. בהתאם לאזהרות התלבשנו בהתאם (ארבע שכבות כל אחד) והדבר אכן הוכיח את עצמו. חזרנו להוסטל שלנו שמחים ומרוצים.