בבוקר לאחר הבילוי הליילי אצל דון אלברטו לקח לנו הרבה זמן להתאושש. קמנו מאוחר ויצאנו מאוחר לכיוון העיר כדי לברר על הפעילויות השונות באזור. ברילוצ'ה עצמה כעיר היא בכלל לא משהו, היא גדולה מדי כדי להיות עיר נחמדה. אבל הסביבה בה היא נמצאת היא מהממת - יש בה הרבה אירופה - אגמים גדולים וקטנים מקיפים אותה, הכל ירוק מסביב, פסגות הרים, חלקן מושלגות חלקן לא, בתים מדהימים בגודלם על שפות האגמים, יאכטות בכל מקום, נחלים, מפלים והרבה שמש נעימה. אין מה להתלונן.
אחרי הביקור הקצר בטוריסט אינפורמיישן יצאנו לכיוון הקרחון השחור. הדרך לשם קצרה (משהו כמו90 ק"מ) אבל מבעסת ביותר - מדובר בדרך עפר פתלתלה בתוך היערות. בשל הדרך המשובשת הנסיעה מותרת רק בכיוון אחד - עד שעה 14 ניתן לנסוע אל הקרחון השחור ורק משעה 16 מותר לצאת מכיוון הקרחון השחור. אנחנו ניכנסנו לפארק די על הקשקש והגענו לקרחון באזור השעה 15 אחרי שבדרך עצרנו באחד מחופי האגמים. הקרחון השחור הוא קרחון גדול הנמצא על הר טרונדור וכל חלקו התחתון הוא בצבע שחור. הצבע השחור נובע מערבוב של בוץ עם הקרחון וזה די מדהים לנסות ולהבחין היכן מתחיל ונגמר הקרחון ואיפה מתחיל ונגמר ההר (גם הוא שחור). הקרחון עצמו (כולל החלק הלבן שלו) הוא עצום ומגיע לגובה של 3550 מטר. בסביבתו יש מפלים רבים ואנחנו עשינו טיולון לאחד מהם. הנוף פשוט מהמם - מכיוון שהקרחון "מרוח" על כל פסגת ההר, נשפכים מלמעלה זרמי מים (מפלים) רבים, עבים או דקים. מאד מרשים.
מהקרחון חזרנו לעיר. הגיע הזמן לעשות קצת קניות. אחרי הכל ביקשנו מהילדים להתאפק עד לברילוצ'ה עם הקניות והם עמדו בזה בכבוד (אפילו איתמר). למען האמת אין יותר מדי מה לקנות כאן - יש רחוב אחד עם חנויות מטיילים, חנויות ספורט, הרבה חנויות שוקולד, וכל מיני חנויות מזכרות (החל מדברי עץ ועד לפליזים רקומים). הגדרנו תקציב לכל ילד, התפצלנו לשתי קבוצות, קרענו את הרחוב במשך שעתיים ויצאנו בידיים חצי מלאות. העיקר שהילדים היו מרוצים.
עם סיום הקניות המשכנו לחגיגה האמיתית והפעם במסעדת הבשרים הידועה של טוני. המסעדה הפעם היתה קטנה יותר אבל בפי הישראלים היא ללא ספק אחת מהפנינות של האזור. הפעם הזמנו רק שלוש וחצי מנות ולא התאכזבנו. הפילה היה מדהים, גם האנטריקוט סופר משובח, לגבי האסאדו הרי שיש מקום לשיפור (הכל יחסי כמובן). שוב יצאנו כמו בטטות והתגלגלנו למכונית.
הבוקר שוב קמנו מאוחר. מה לעשות, הבשר יושב עליך כמו יציקה. התארגנו ונסענו לרכבל המפורסם של ברילוצ'ה. הרכבל הזה מפורסם לא בזכות הרכבל עצמו אלא בזכות התצפית אליה הוא מוביל, אשר נכללת ברשימת עשרת נקודות התצפית הטובות בעולם. אנחנו לא התאכזבנו - מראש ההר אליו עולים נשקף נוף מהמם לכל 360 המעלות - אגמים והרים ויערות וקרחונים ושלג ובתי מלון על החוף ומפלים ומה לא?!?!?!? פשוט מהמם. הצטלמנו בכל זווית אפשרית על ההר. ירדנו מההר והמשכנו לסיבוב רכבי באזור + עצירה לטבילה באחר מהאגמים.
עכשיו סיימנו כשעתיים (כן!!!) של שיעורי בית והכנה מנטלית לחגיגת הסטייקים הצפויה בעוד כמה שעות אצל דון-אלברטו. הפעם נתרכז במנות המנצחות וביין המשובח. יהיה פיגוז !!!
מחר אנחנו יוצאים בדרך לכיוון פוארט מונט משם אנחנו טסים בעוד יומיים לצפון (וגם נפרדים מדני).
אחרי הביקור הקצר בטוריסט אינפורמיישן יצאנו לכיוון הקרחון השחור. הדרך לשם קצרה (משהו כמו90 ק"מ) אבל מבעסת ביותר - מדובר בדרך עפר פתלתלה בתוך היערות. בשל הדרך המשובשת הנסיעה מותרת רק בכיוון אחד - עד שעה 14 ניתן לנסוע אל הקרחון השחור ורק משעה 16 מותר לצאת מכיוון הקרחון השחור. אנחנו ניכנסנו לפארק די על הקשקש והגענו לקרחון באזור השעה 15 אחרי שבדרך עצרנו באחד מחופי האגמים. הקרחון השחור הוא קרחון גדול הנמצא על הר טרונדור וכל חלקו התחתון הוא בצבע שחור. הצבע השחור נובע מערבוב של בוץ עם הקרחון וזה די מדהים לנסות ולהבחין היכן מתחיל ונגמר הקרחון ואיפה מתחיל ונגמר ההר (גם הוא שחור). הקרחון עצמו (כולל החלק הלבן שלו) הוא עצום ומגיע לגובה של 3550 מטר. בסביבתו יש מפלים רבים ואנחנו עשינו טיולון לאחד מהם. הנוף פשוט מהמם - מכיוון שהקרחון "מרוח" על כל פסגת ההר, נשפכים מלמעלה זרמי מים (מפלים) רבים, עבים או דקים. מאד מרשים.
מהקרחון חזרנו לעיר. הגיע הזמן לעשות קצת קניות. אחרי הכל ביקשנו מהילדים להתאפק עד לברילוצ'ה עם הקניות והם עמדו בזה בכבוד (אפילו איתמר). למען האמת אין יותר מדי מה לקנות כאן - יש רחוב אחד עם חנויות מטיילים, חנויות ספורט, הרבה חנויות שוקולד, וכל מיני חנויות מזכרות (החל מדברי עץ ועד לפליזים רקומים). הגדרנו תקציב לכל ילד, התפצלנו לשתי קבוצות, קרענו את הרחוב במשך שעתיים ויצאנו בידיים חצי מלאות. העיקר שהילדים היו מרוצים.
עם סיום הקניות המשכנו לחגיגה האמיתית והפעם במסעדת הבשרים הידועה של טוני. המסעדה הפעם היתה קטנה יותר אבל בפי הישראלים היא ללא ספק אחת מהפנינות של האזור. הפעם הזמנו רק שלוש וחצי מנות ולא התאכזבנו. הפילה היה מדהים, גם האנטריקוט סופר משובח, לגבי האסאדו הרי שיש מקום לשיפור (הכל יחסי כמובן). שוב יצאנו כמו בטטות והתגלגלנו למכונית.
הבוקר שוב קמנו מאוחר. מה לעשות, הבשר יושב עליך כמו יציקה. התארגנו ונסענו לרכבל המפורסם של ברילוצ'ה. הרכבל הזה מפורסם לא בזכות הרכבל עצמו אלא בזכות התצפית אליה הוא מוביל, אשר נכללת ברשימת עשרת נקודות התצפית הטובות בעולם. אנחנו לא התאכזבנו - מראש ההר אליו עולים נשקף נוף מהמם לכל 360 המעלות - אגמים והרים ויערות וקרחונים ושלג ובתי מלון על החוף ומפלים ומה לא?!?!?!? פשוט מהמם. הצטלמנו בכל זווית אפשרית על ההר. ירדנו מההר והמשכנו לסיבוב רכבי באזור + עצירה לטבילה באחר מהאגמים.
עכשיו סיימנו כשעתיים (כן!!!) של שיעורי בית והכנה מנטלית לחגיגת הסטייקים הצפויה בעוד כמה שעות אצל דון-אלברטו. הפעם נתרכז במנות המנצחות וביין המשובח. יהיה פיגוז !!!
מחר אנחנו יוצאים בדרך לכיוון פוארט מונט משם אנחנו טסים בעוד יומיים לצפון (וגם נפרדים מדני).
תפסיקו להתלונן על הבשר. תזמינו קוטג' !
השבמחקאברהם