אנו כעת בטיסה מקאלאמה לסנטיגו, שם נבלה את 24 השעות האחרונות בטרם טיסתנו לארץ. זה חותם למעשה את החלק השלישי והקצר של המסע ומתחיל את המסע המפרך הביתה. אותו חלק שלישי הסתיים אתמול ביום מהנה במיוחד – את הבוקר העברנו בשינה טובה (אחרי שני בקרים של קימה מאד מוקדמת), סידורים ולימודים בהוסטל. אנחנו די נהנינו, אבל אני לא בטוח ששאר האורחים שמחו על הרעש שעשינו. טל סידרה את המזוודות לדרך חזרה, הילדים השלימו קצת דפים במתמטיקה ואיתן חיפש אורקים בסרט שר הטבעות. ככה זה כשאתה גדל עם שני אחים גדולים. בצהריים שיחררנו את טל לקניות בכפר והצטרפנו אליה לארוחת צהריים כשעה מאוחר יותר (כבוד לאיתמר שהסכים לנסות תבשיל תירס ובשר, ואפילו סיים אותו).
משם המשכנו לסוכנות כדי לצאת לטיול היומי. הפעם היה זה יותר טיול מאשר נסיעה בין אטרקציות, כפי שהיה בשלושת הימים הקודמים. זה הרבה יותר מתאים לנו. נסענו למקום שנקרא "בקעת הירח" ו"עמק המוות". המאפיין את המקומות הללו הוא גיאולוגיה מדהימה ומרשימה ביותר שיצרה צורות שונות בטבע. זה אזור שעשוי כולו ממלח שמכוסה באבק המדבר. בשונה מלגונות המלח שראינו עד כה, כאן מדובר באזור הררי, עם קניונים, ואדיות, הרים וגבעות. הכל עשוי מלח ודיונות חול. התחלנו בתצפית קצרה ומיד נסענו לעשות טרק קצר של כחמישה ק"מ. תחילת המסלול היתה בהליכה לאורך מצוק תלול אשר מתחתיו דיונת חול ענקית. כשהגענו למקום בוא אפשר לרדת מהמצוק לדיונה התחלנו בריצה "טובענית" בדיונה כלפי מטה. היה שגעון. לשאר האנשים בקבוצה לקח קצת יותר זמן להשתחרר מהפחדים ולהצטרף לריצה (חלקם הגיעו למטה כעשר דקות אחרינו). לעפרי ואיתמר עוד נשאר כוח לטפס למעלה ולעשות את זה שוב. משוגעים עם הרבה מרץ. המשכנו בהליכה בתוך קניון רחב, כולו עשוי מלח. כל אבן וכל קיר מקירות הקניון עשויים ממלח. כאשר אתה מקלף את השכבה הדקה של האבק (למעשה זה חימר) אתה מגיע לשכבת המלח, אשר נראית כמו גבישים של קריסטל. הגשם הנדיר שיורד כאן חורץ חריצים במלח ויוצר נטיפים קטנים. זה קניון שלא היה מבייש שום קניון ורדית או עדה בישראל. הצבעים של ההרים מאידך מזכירים את הצבעים של הרי אילת. באחת הנקודות הקניון נפתח קצת והולכים בתוך שביל רחב כשמשני הצדדים קירות מלח גבוהים. כאן ציין המדריך שזה מזכיר את הנוף בסרטי מלחמת הכוכבים (Star Wars). כמובן שלא היינו צריכים יותר מזה כדי לזהות את הסרט המדוייק ואת הסצינות הספציפיות בהן יש נוף שכזה (מרוץ הפודים (pod racing) בסרט הראשון, שהוא למעשה הרביעי, בו אנקין (עדיים ילד קטן וחסר רוע) מנצח את האלוף על קו הסיום). מה שעוד אפיין את הטיול הזה היו השיחות הארוכות שאיתמר ניהל עם פדרו המדריך שלנו. זה כבר היה הטיול הרביעי שלנו עם פדרו והקשרים היו טובים. איתמר, שבכל הזדמנות בטיול שמח לשפשף את האנגלית שלו, ניצל את הטיול הזה להידבק אל פדרו ולדבר איתו על כל דבר שבעולם. פדרו היה מאד סבלני (כמצופה ממי שמקווה גם הפעם לקבל טיפ טוב בסוף הטיול).
בשלב מסויים בטיול ישבנו בשקט במרכז הקניון והצלחנו לשמוע את הסדקים שנוצרים בקיר המלח כתוצאה מההתקררות (קיר המלח מתפשט בשעות החמות ומתכווץ כשמתחיל לרדת הערב). זה די מדהים ומפחיד כאחד. מזכיר קצת את ההמתנה והקולות של הפריטו מורנו – רק ששם זה קרחון וכאן זה מלח.
סיימנו את הטיול בטיפוס על גבעה גבוהה ממנה היתה תצפית טובה על עמק הירח. כאן, ברוח העזה (שוב לא נערכנו מספיק טוב עם הבגדים) ראינו את השקיעה. רומנטי זה לא היה, אבל בהחלט מחזה יפה לראות את הצלליות של הגבעות הסמוכות והצבעים השונים של ההרים עם רדת השמש מאחורי ההרים הרחוקים.
סיימנו את היום בהכנות אחרונות לעזיבה המוקדמת בבוקר ובכמה משחקי Uno משפחתיים (אני קרעתי את כולם, אבל אני לא תחרותי בכלל).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה