אנחנו בטיסה מפוארטו-מונט לקאלאמה. זה למעשה סיום החלק השני של המסע בו בילינו באזור האגמים של צ'ילה וארגנטינה. מי שעוקב אחר הבלוג יכול היה להבחין שזאת היתה חוויה אחרת מהשבועיים בפטגוניה. הנוף שונה, קצב הטיול שונה, המרחקים קצרים יותר וסוג הפעילויות אחר. לא משהו פחות טוב, פשוט שונה. פחות אתגרי ויותר good time. יש בזה אפילו משהו חשוב לגוון קצת את החוויה ובמידה מסויימת לנוח קצת אחרי המתח של פטגוניה.
לפני יומיים נפרדנו מאזור האגמים בעוד ארוחת שחיטות אצל דון-אלברטו המלך. בכדורסל קוראים לזה "רק רשת" – הקליעה המושלמת, הכדור נכנס לסל מבלי לגעת אפילו בטבעת. כל מנה, כולל הקינוחים (הפעם הצלחנו להחזיק מעמד עד לקינוח) היא "רק רשת".
היום למחרת היה יום של נסיעות. היינו צריכים לחזור חזרה לפוארטו-מונט בנסיעה של כשבע שעות, כולל מעבר הגבול חזרה מארגנטינה לצ'ילה. הנסיעה עברה יחסית בסדר. מעבר הגבול הפעם היה די מציק (בדרך כלל הוא מציק, אבל נסבל). הפעם ביקשו מאיתנו לרוקן את האוטו לגמרי וחיפשו לנו בכל התיקים והמזוודות. הם ניטפלו למתנות שקנינו שהיו עשויות מעץ. לטענתם אסור להעביר חפצים עשויים מעץ. אחרי שדני התווכח גם עם הממונה החלטנו לוותר ולהשאיר אותם. מנייאקים.
לפני סגירת היום החלטנו לעצור בעיירה בשם פורטו-וארס אשר נמצאת לחוף אחד האגמים. שם סיירנו מעט ובחרנו לאכול במסעדה שהספציאליטה שלה הוא מאכלי ים. טל הלכה על דג (פילה כמובן) ודני ואני טחנו קערת תערובת מאכלי ים שונים ומשונים (כולל חלזונות למיניהם). אין ספק שהשם שיצא למסעדה הוא מוצדק וראוי.
היום אנחנו נפרדים מדני. למי שלא הבין עד עכשיו, דני הוא אח של טל שחי עם אישתו בבוסטון ועובד במקנזי. הוא החליט לקחת שבוע חופש ולהצטרף אלינו למשך שבוע. הילדים מתים עליו והוא מאד טוב איתם. יש לו יכולת מדהימה לשחק איתם וללמד אותם כל מיני דברים. זה בהחלט עזר לטל ולי שהיה לנו עם מי לחלוק את נטל (כן, נטל) הטיפול בילדים וניהול המסע. הפרידה תהיה קשה לכולנו (ככל הנראה המפגש הבא יהיה בחגים).
מכאן מתחיל השלב השלישי והאחרון של המסע שלנו. אנחנו עומדים לטוס לצפון צ'ילה לעיר שנקראת קאלאמה וממנה ניקח הסעה לכפר סן-פדרו-דה-אטאקמה. האזור הגיאוגרפי הולך להיות שונה לחלוטין ממה שראינו עד כה – זהו חלקו הדרומי של מדבר הסלאר הידוע (בעיקר למי שביקר בו בהיותו בבוליביה). הכפר נמצא בגובה של 2500 מטר וההרים סביבו מגיעים לגובה של עד 6600 מטר. מלבד המדבר היפה לכשעצמו, יש בסביבה גייזרים, אגמי מלח, מעיינות חמים, וצורות טבע מיוחדות. עפרי מחכה בכיליון עיניים לביקור במוזיאון המקומי בו, על פי האינטרנט, יש מומיות. נהיה שם ארבעה ימים שלמים ואז נעשה את הדרך חזרה לסנטיאגו ומשם לארץ. קשה להאמין אבל בעוד שבוע אנחנו חזרה בארץ. פאק !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה