לא, לא בגלל שאיתמר שוב נפל מהמיטה בקומה השנייה (עפרי ואני ישנים במיטות הגבוהות כשצריך), קמנו מוקדם כדי לצאת לסיור הגייזרים בפארק לטיט. הסיור יוצא מוקדם בבוקר כדי להגיע אליהם לפני ההתחממות, אז פליטות האדים נראות במיטבן. מיטבן או לא, זה אומר לקום בשלוש וחצי לפנות בוקר, וזה לא הולך ברגל. מאד קר כאן בשעות האלה. במיוחד אחרי שמטפסים אל שדה הגייזרים שנמצא בגובה של 4500 מטר, מה שאומר טמפרטורות של קצת מתחת לאפס בשעה שש וחצי לפנות בוקר. עדיין, זה גייזרים, לא תצא מהאוטו ?! במיוחד לאור ההתרגשות שהיתה לילדים לקראת הסיור הזה. הדבר הראשון שעושים זה לאכול ארוחת בוקר, כי צריך להמתין שהשמש תעלה קצת, אחרת מסוכן מדי להסתובב בפארק מחשש לנפילות. ארוחת הבוקר מאורגנת בידי הנהג והמדריך בעוד אנחנו מתלבשים במיטב בגדינו. ארוחה נחמדה, אבל לא מצליחה להפיג את הקור. אחרי כמה ביסים אפשר להתחיל לטייל. אז הגוף מפשיר וניתן אף לעזור לו על ידי עמידה בתוך אדי המים החמים.
הפארק הזה מכיל 40 גייזרים, כ-20 בריכות מים חמות ועוד 30 של משהו שלא הבנתי מה הוא. המקום מרהיב ביופיו. בחושך או באור. הגייזרים עצמם מדליקים. יש מכל הסוגים והגדלים. אף אחד מהם לצערנו לא מגיע לגבהים מיוחדים, אבל הם כולם מעשנים ומבעבעים היטב. הם כולם חמים מאד ואלה שיוצרים בריכות חמות מצליחים להתקרר למשהו כמו 35 מעלות. הצ'יליאנים שבחבורה אפילו התרחצו שם (למרות שבחוץ חיכה להם קור של מעלות בודדות). אני משוכנע שכשהם היו בתוך הבריכה הכל היה טוב, אבל כשיצאו....
אחרי כשעתיים בפארק הגייזרים המשכנו לעוד שתי אטרקציות על הדרך – כפר מפוצ'ה (הילידים הצ'יליאנים) עתיק בו טעמנו מהלחם המקומי ומשישליק מבשר לאמה, ולקניון הקקטוסים – שם פגשנו קקטוסים ענקיים (ארבע מטר היה הכי גבוה שאני ראיתי). היה אחלה סיור.
חזרנו להוסטל למקלחות ומשחקים במאהל, ואז יצאנו לארוחת ערב מוקדמת בכפר. הפעם טל לקחה אותנו למקום הכי צפונבוני בכפר (הלונלי פלאנט ממליץ) בו האוכל הוא על טהרת הטבעי (עאלק). היה סביר ולא משביע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה