אכן הגענו למקום שונה לגמרי ממה שראינו עד כה. ככה כיוונו את זה כשתכננו את המסע, אבל גם אנחנו לא הבנו כמה שונה זה יהיה. אנחנו נמצאים בכפר (כן, כפר) שנקרא סן פדרו דה אטאקאמה. הכפר הזה נמצא באמצע המדבר אשר בצפון צ'ילה. סנטיאגו נמצאת 25 שעות נסיעה מכאן... הכפר הוא כפר אמיתי (לא כמו כפר שמריהו), שרחובותיו לא סלולים, המים לא זורמים בכל שעות היום, החשמל מגיע מגנרטורים, רוב הבתים עשויים בוץ ואבן, וחם. אחושילינג חם. משהו שמזכיר את אילת. המעלות לא כ"כ נורא (מקסימום 30, צונח לחד סיפרתי בלילה) אבל בגלל הגובה (2500מ' מעל פני הים) הקרינה חזקה ביותר. גם תנאי הלינה שלנו חזרו להיות בסיסיים יותר - לא עוד בקתות עץ פרטיות אלא דורמטורי עם מקלחות משותפות. מה שכן, האווירה בהוסטל מאד נחמדה - יש ערסלים, מטבח משותף, דק עץ (עשוי ממשטחי מלגזה) עם גזיבו ומשחקים. ישראלים, דרך אגב, אין - הם כולם נטשו את האיזור לקרנבל בברזיל.
כאן אין לנו רכב צמוד. הגענו לאכסניה עם הסעה משדה התעופה, וגילינו שהזמנתי את החדר רק מיום המחרת. שביזות לא נורמלית. למזלנו בעלי המקום דאגו לנו להוסטל חלופי ללילה אחד ולהסעה (עם כל המזוודות שלנו). כנראה שבלי הקלנדר של האאוטלוק קשה לי לחשב את הימים והשבועות.
הפעילויות כאן מבוססות על טיולי יום מאורגנים ואתמול יצאנו לאחר הצהריים של סיור באגמי המלח. כאמור, אטאקמה נמצאת בלב המדבר בין שתי שרשראות הרים שבמרכז המדבר יש רצועה של מדבר מלח. במדבר המלח יש אגמי מלח בהם ניתן לצוף כמו בים המלח. זאת היתה תחנתנו הראשונה בסיור אתמול. איתמר, עפרי ואני הלכנו לצוף ואיתן הלך (בליווי טל) לזרוק אבנים על המים, כמו בכל מקווה מים שהיינו בו עד כה. עיקרון הציפה באגם הוא כמו זה בים המלח רק שהמים קצת קרים יותר, קצת פחות מלוחים ופחות שומניים. היתה חוויה נחמדה ביותר, ולאחריה המדריך שטף אותנו אחד אחד מתוך ג'ריקן מים. משם המשכנו לשתי בריכות (הפעם מים מתוקים) טבעיות שנוצרו מהתמוטטות הקרקע (סטייל בולענים). ההתמוטטות היתה בצורת שני עיגולים קרובים וסימטריים שנותנים למקום את שמו - עיני המדבר. משם המשכנו לראות את השקיעה בימת מלח מרהיבה. המים בימה הזאת נמוכים מאד מאד ולכן האגם כולו הוא שכבת מלח לבנה ובוהקת. זאת הזדמנות נהדרת להפיק תמונות יפיפיות. גם השקיעה יפה. המדריך ערך לנו שם פריסה צה"לית תיקנית, שכללה (בניגוד לפקודות מטכ"ל) גם את המשקה הלאומי של צ'ילה - פיסקו (תערובת אלכוהולית כבדה) מעורבב עם מיץ לימון (בתצורה הזאת השם הרישמי הוא pisco sour). חזרנו להוסטל בסביבות תשע וחצי, עייפים ומרוצים.
הנה מבחר תמונות מטיול יום התמול, יותר תמונות זמינות באלבום ב- Picasa
כאן אין לנו רכב צמוד. הגענו לאכסניה עם הסעה משדה התעופה, וגילינו שהזמנתי את החדר רק מיום המחרת. שביזות לא נורמלית. למזלנו בעלי המקום דאגו לנו להוסטל חלופי ללילה אחד ולהסעה (עם כל המזוודות שלנו). כנראה שבלי הקלנדר של האאוטלוק קשה לי לחשב את הימים והשבועות.
הפעילויות כאן מבוססות על טיולי יום מאורגנים ואתמול יצאנו לאחר הצהריים של סיור באגמי המלח. כאמור, אטאקמה נמצאת בלב המדבר בין שתי שרשראות הרים שבמרכז המדבר יש רצועה של מדבר מלח. במדבר המלח יש אגמי מלח בהם ניתן לצוף כמו בים המלח. זאת היתה תחנתנו הראשונה בסיור אתמול. איתמר, עפרי ואני הלכנו לצוף ואיתן הלך (בליווי טל) לזרוק אבנים על המים, כמו בכל מקווה מים שהיינו בו עד כה. עיקרון הציפה באגם הוא כמו זה בים המלח רק שהמים קצת קרים יותר, קצת פחות מלוחים ופחות שומניים. היתה חוויה נחמדה ביותר, ולאחריה המדריך שטף אותנו אחד אחד מתוך ג'ריקן מים. משם המשכנו לשתי בריכות (הפעם מים מתוקים) טבעיות שנוצרו מהתמוטטות הקרקע (סטייל בולענים). ההתמוטטות היתה בצורת שני עיגולים קרובים וסימטריים שנותנים למקום את שמו - עיני המדבר. משם המשכנו לראות את השקיעה בימת מלח מרהיבה. המים בימה הזאת נמוכים מאד מאד ולכן האגם כולו הוא שכבת מלח לבנה ובוהקת. זאת הזדמנות נהדרת להפיק תמונות יפיפיות. גם השקיעה יפה. המדריך ערך לנו שם פריסה צה"לית תיקנית, שכללה (בניגוד לפקודות מטכ"ל) גם את המשקה הלאומי של צ'ילה - פיסקו (תערובת אלכוהולית כבדה) מעורבב עם מיץ לימון (בתצורה הזאת השם הרישמי הוא pisco sour). חזרנו להוסטל בסביבות תשע וחצי, עייפים ומרוצים.
הנה מבחר תמונות מטיול יום התמול, יותר תמונות זמינות באלבום ב- Picasa
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה